פסק-דין בתיק הפ"ב 34807-08-12

בקשה לאישור פסק בורר ובקשה שכנגד לביטול פסק הבורר.

רקע

1.         הצדדים הינם אחים. בין הצדדים נפלה מחלוקת הנוגעת לבית מגורים ברח' ה******* באשקלון, (להלן: " הבית"), שהותירה אימם המנוחה. הצדדים ואחים נוספים ניסו במשך חודשים למכור את הבית אולם ללא הצלחה. האחים העלו הצעה ולפיה המשיב בהפ"ב 34807-08-12 (להלן: " המשיב" ו/או " עמוס"), יתגורר בבית בשכירות תוך מתן אופציה לתקופה מוגבלת לרכישת הבית מהאחים במחיר מוסכם. המחלוקת התגלעה באשר לדמי השכירות, ואופציית הרכישה שניתנה לו כטענת עמוס.

הצדדים חתמו על שטר בוררות ולפיו הוסמך בית הדין לממונות "משפט שלום" באשקלון לברר את המחלוקת בין הצדדים.

בפסק דין שניתן ביום כ"ט אייר תשע"ב, קיבלו הבוררים (כב' הרבנים אברהם בוכריס, מאיר פדאל, מרדכי פלדהיים) את תביעת המבקש בהפ"ב 34807-08-12 (להלן: " המבקש" ו/או " יוסף") בעיקרה. יש לציין כי יוסף הוא שהגיש את התביעה לבית הדין האמור, אשר פסק במחלוקת לאור הסכמת הצדדים וחתימתם על שטר בוררות.

2.         כפי שעלה מפסק דינם של הבוררים, ובעיקרם של דברים, נקבע כי ליוסף הזכות לקבל את חלקו בדמי השכירות של הבית. עוד נקבע כי אין לעמוס זכות לעכב תשלום שוטף של דמי השכירות. הבוררים קבעו מהו סכום השכירות שעל עמוס לשלם, ומהו חלקו של יוסף בסכום זה. באשר לאופציה הנטענת בידי עמוס לרכישת הבית, דחו הבוררים טענה זו ולאור חלוף הזמן, תוך קביעה שהאופציה הייתה מוגבלת בזמן. בהעדר הסכמה, נקבע מועד לפינוי הבית, לא יאוחר מיום 1.1.13.

3.         יוסף הגיש בקשה לאישור פסק הבוררים. עמוס הגיש בקשה לביטול פסק הבוררים. בהתאם להחלטת בית המשפט, התביעות נדונו במאוחד. נקבע מועד לדיון ליום 3.4.13. בתום הדיון ולאור טענות שהעלה עמוס, ניתנה לו הרשות להגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק בורר בכפוף להפקדה בסך 5,000 ש"ח בתוך 15 יום. המועד להפקדה חלף, הסכום לא הופקד כהודעת ב"כ המבקש. לפיכך וכפי שנקבע בדיון שהתקיים, פסק הדין יינתן בהתאם לכתבי הטענות ולטיעונים שהשמיעו הצדדים במועד הדיון.

תמצית טענות יוסף

 4.        טוען יוסף כי התנהל הליך בוררות, לאחר חתימה על שטר בוררות כדין. טוען יוסף כי ניתנה לעמוס האפשרות להביא עדים, ואף נדחה דיון לבקשת עמוס לצורך כך. רק לאחר מכן ניתן פסק דין. בשל כך שלא הועלתה כל טענה ממשית לביטול פסק הבוררים, התבקש בית המשפט להורות על אישור פסק הבוררות.

תמצית טענות עמוס

5.         לטענת עמוס היה תמים ונאיבי בכול הקשור לבוררות. טוען עמוס כי זומן כך לפתע לבית דין רבני הנחזה להיות מטעם המדינה, וכי אין מדובר בבוררות. טוען עמוס כי חתימתו על שטר הבוררות נעשתה תוך ניצול האמון שהוא רוכש לרבנים. טוען עמוס כי הדיונים התקיימו בחדר צדדי בבית כנסת, וכי הבוררים לפחות חלקם אינם בעלי כושר לדיינות לפי דיני המדינה. לטענת עמוס, סורב הוא בבקשתו לזמן עדים ולמרות שהודיע לפני פסק הדין כי אין לו עניין בפסיקת הבוררים, ניתן פסק הבוררים. לסיכום טוען עמוס כי מדובר בפסק שיש לבטלו בשל השסע שהדבר גורם בתוך המשפחה, שכן הצדדים הינם שניים מתוך שבעה אחים ואחיות.

דיון

6.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה לאישור הבוררות להתקבל, ודין הבקשה לביטול הבוררות להידחות.

7.         עמוס טען טענות רבות למהלך הדברים בבוררות, אולם לא צירף תצהיר לבקשתו לביטול הבוררות ולא זימן עדים להוכחת טענתו. לעמוס טענות רבות כנגד יוסף, וכנגד הליך הבוררות, אולם בהעדר תצהיר, לא ניתן להוכיח טענות עובדתיות אלו. כך למשל, עמוס טוען כי הופתע ממהלך הדברים, כי חשב שזומן למוסד של המדינה, אולם התברר לו להפתעתו כי אין הדבר כך. עמוס טען כי פנה בכתב לבית הדין וביקש דחיות דיון והזמנות עדים, אולם לא הביא כל אסמכתאות לטיעוניו. יוסף טען כי לא מתקיימת אף לא אחת מהעילות המנויות בסע' 24 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968. סע' חיקוק זה מונה את העילות לבקשה לביטול פסק בוררות.

8.         דומה כי עמוס, מסתמך על שלוש עילות לביטול בוררות בהתאם לחוק הבוררות שלעיל. הראשונה , טענת להעדר הסכם בוררות תקף. השנייה , טענה ולפיה לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להביא ראיותיו. השלישית , עיוות דין.

9.         לגבי טענת עמוס להעדר הסכם בוררות, עמוס אינו טוען שלא חתם על שטר הבוררים, אלא טען כי חתם בשל כבוד הרבנים. טענתו זו של עמוס, אין בה בכדי להוות עילה לביטול פסק הבוררות. חתימתו נחתמה מרצונו החופשי. יש להוסיף כי התקיימו בבוררות האמורה מספר דיונים, ועמוס יכול היה בזמן אמת, להודיע על כי חתימתו ניתנה שלא מרצונו או לפעול כדין לחזרה מחתימה, אולם לא עשה כן. לפיכך, לא מצאתי כי יש ממש בטענת עמוס לעילת ביטול בשל אי חתימה על הסכם הבוררות.

10.        טענתו השנייה של עמוס נוגעת למהלך הבוררות. בין היתר טען כעולה מבקשתו, שלא אפשרו לו לזמן עדים, למרות שביקש זאת מהמזכיר של הבוררים. עמוס לא הגיש תצהיר בנוגע לטענות אלו, ולא ביקש להעיד את אותו גורם שהינו המזכיר של הבוררים, עדות שיכולה הייתה לתמוך בגרסתו או כל עדות אחרת. למעשה, את טענותיו, טען עמוס באופן סתמי, תוך הטחת טענות בבוררים ולפיהן חלק מהישיבות התקיימו בהרכב חסר.

לעניין זה יאמר כי יוסף, טען כי מדובר בטענות סרק שנטענו שלא כדין. לטענת יוסף, עמוס קיבל רשות להביא עדים אולם לא הביא כל עד לתמיכת טענותיו. לטענת יוסף, הדיונים נדחו בשבעה ימים בשל טענות עמוס לעדים, אולם גם לאחר דחיית מועד הדיון לא הביא כל עדים וטענותיו של עמוס הינן טענות שאין בהם כל ממש.

11.        לעמוס ניתנה ההזדמנות להציג טענותיו ולתקן את בקשתו לביטול פסק הבורר, אולם הוא לא ניצל ההזדמנות שניתנה לו. בנסיבות אלו, עמוס שעליו הנטל להוכיח כי לא ניתנה לו ההזדמנות להוכיח טענותיו במהלך הבוררות, לא עמד בנטל הנדרש ממנו, ומכאן שנדחית טענת עמוס לעילת ביטול בוררות בשל העדר הזדמנות להבאת עדים.